וידר נ' שופר סל דיל בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תביעתה בשל נזק גוף שנגרם לה לטענתה בסניף הנתבעת 1 בפתח תקווה ביום 27.3.07 כשהיא "החליקה על תפוז רקוב אשר היה זרוק על הרצפה". מעדויות התובעת ובעלה ברור למדי שהתובעת אכן החליקה על תפוז, שהיה מונח על רצפת החנות, אבל לא איש מהם לא ראה אותו לפני שנמעך במהלך התאונה וממילא אין איש מהם יכול להעיד שהיה "רקוב". עם זאת, דומה שהתרשמו שהתפוז "לא היה במיטבו" גם לפני שנמעך. אין כל ראיה כמה זמן היה שם התפוז. בני הזוג שעברו באותו מקום לפני האירוע לא ראו אותו (או פירות אחרים) על הרצפה. מהראיות שנשמעו גם ברור למדי, שהנתבעות וצדדי ג' קיימו בחנות משטר של השגחה וניקוי במהלך יום העבודה, כאשר עובדים ניקו מעת לעת את שטחי הרצפה באזור שבו נמכרים פירות וירקות וגם שפירות וירקות מקולקלים סולקו מהמקום באופן תדיר.

הנתבעות הודו בנסיבות האירוע, אך כפרו בחבותן הנטענת. בסיכומי התובעת נטען, שלפי עדותו של מר חלילוב אזור ממכר הירקות "מועד לפורענות". בסיכומים, הושם הדגש על היפוך נטל הראיה ונטען שחל הכלל "הדבר מדבר בעדו". נטען, שבזמן אמת מולא דו"ח אודות האירוע, והנתבעות היו יכולות להביא לעדות את מי שעבד במועד האירוע במקום, על מנת להעיד שעשו את המוטל עליהן ויוכיחו כי לא התרשלו. הנתבעות בסיכומיהן עומדות על חובת התובעת להוכיח את תביעתה ומתעלמות מטענתה לענין היפוך נטל הראיה.

בסעיף 41 לפקודת הנזיקין נקבע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התשלות שיחוב עליה."

"הנסיבות שגרמו למקרה" הן אותן נסיבות שהביאו תפוז שהנתבעת 1 רצתה למכור מהדוכן אל הרצפה. איני סבור שלמי מבעלי הדין יש ידיעה ממשית, כיצד התרחש האירוע – בלי ספק מדובר באירוע טריביאלי, שאיש לא שם אליו את ליבו בעת שהתרחש. איני סבור שעד כלשהו שיכלו הנתבעות או צדדי ג' להעיד, היה עשוי לשפוך על האירוע יותר אור משעשו זאת עדי התביעה. סביר, שאילו שם מישהו מעדי ההגנה הפוטנציאליים את ליבו לכך שהתפוז נמצא על הרצפה, הוא היה מסלקו.

התובעת נכשלה על גבי תפוז שהיה מונח על רצפת החנות, אשר מבחינות אחרות היתה נקיה, מסודרת ונטולת מפגעים. אין ראיה לכך שהתפוז היה "רקוב" דווקא. סביר בעיני, שתפוז זה עמד למכירה על אותו דוכן ונשמט ממנו כשלקוח אחר ברר את פירותיו. סביר שהדבר קרה זמן קצר מאוד לפני שנכשלה בו התובעת – הן מפני שהתובעת ובעלה לא ראו אותו שם שעה קלה קודם והן מפני שעובדי המקום (לרבות עובדי ניקיון שהיו שם במספר נכבד למדי) לא סילקו אותו. אין חולק על חובת הזהירות של הנתבעות כלפי התובעת. חובה זו לא שקולה כנגד חובה מוחלטת למנוע תמיד ובכל הנסיבות שיגרם לתובעת נזק. יתכן שאירוע של נפילת פרי על רצפה יתרחש ועובד סמוך (מסור ועירני כאשר יהיה) יחמיץ אותו. יש גבול סביר למספר העובדים שניתן להפקיד על שמירת הסדר והניקיון בחנות. לאחר ששמעתי שהיו במקום לא פחות מ–6 עובדי ניקיון, לצד סגל החנות, לא נראה שמחסור בעובדים הוא שגרם לכך שהתפוז לא סולק. ההסבר הסביר ביותר לתאונה הוא, שלמרות נוכחות די עובדים במקום, ולמרות שנקבעה שיטת עבודה זהירה להגן על הלקוחות, היה התפוז על הרצפה פרק זמן קצר מכדי שיספיקו להבחין בו ולסלקו.

בנסיבות אלה שוכנעתי שמציאות התפוז על רצפת החנות אינה תולדה של הפרת חובת זהירות של הנתבעות כלפי לקוחות החנות, אלא תוצאה של מקרה ביש, אשר כדוגמתו קורה מעת לעת ואיש אינו חב בגינו בנזיקין. בנסיבות אלה התביעה והודעת צד ג' נדחות – ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: